מן התקשורת

זיכוי מעבירה של חניה במקום המיועד לנכה בשל שילוט שאינו תואם את תוכנית השילוט שאושרה בוועדה

השופט: ג’ הס
לנאשם: עו”ד אברהם ג’אן

על פי עובדות דוח החניה שנרשם כנגד הנאשם, ביום 21.5.2013 בבוקר הגיע הנאשם לבית חולים וולפסון בחולון, שילם עבור חניה בשטח בית החולים והחנה את רכבו במפרץ חניה המשתרע לאחר תמרור 437, תמרור המייחד מקומות חניה לרכבים בעל תג נכה בלבד. ברשות הנאשם אין תג נכה. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו.

הנאשם העיד כי לא ראה את תמרור 437 ולא עלה בלבו החשד כי המדובר בחניית נכים היות והמקום בו החנה את רכבו נמצא רחוק מפתח בית החולים.

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שבתחילתו של מפרץ החניה בו החנה הנאשם את רכבו, הוצב תמרור 437. בית המשפט קבע כי גם אם הנאשם לא הבחין בפועל בתמרור האוסר חניה שלא לרכב נכה, יכול היה באמצעים סבירים להבחין בתמרור, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו על ידי המפקח. בית המשפט קבע כי השאלה היא האם התמרור 437 אוסר חניה לאורך כל המפרץ, עד 50 מטרים ממקום הצבתו.

בית המשפט דחה את טענת המדינה כי תחולת התמרור 437 משתרעת על כל מפרץ החניה ודי בהצבת תמרור אחד בתחילתו בכדי לאסור חנית רכב שאינו נושא תג נכה, בכל 50 המטרים של המפרץ, וקבע כי המונח “מפרץ חניה” מטעה שכן אין המדובר במפרץ חניה מובהק תחום או מוגדר. עוד נקבע כי המדינה עצמה קבעה כי בתוכנית התנועה יוצב תמרור 439 בנוסף לתמרור 437 אשר יגדיר באופן מפורש את מספר החניות המוקצות לנכים. בית המשפט קבע כי מהנחיות משרד התחבורה עולה כי הצבת תמרור 437 בלבד משמעותה מקום חניה אחד בלבד לנכה.

בית המשפט קבע כי המדינה לא טענה כי הנאשם חנה במקום חניה הסמוך לתמרור 437 והנטל להוכיח זאת מוטל עליה. בית המשפט קבע כי כאשר הנאשם לא חנה במקום המיועד לחניית נכה אלא בחניה מרוחקת, לא מתקיים היסוד העובדתי של העבירה וזיכה את הנאשם.

ת”פ (בית משפט לעניינים מקומיים – חולון) 89/14 מ”י נ’ אסף , ניתן ביום 20.5.14

[חזרה לכל מן התקשורת...]