פסקי דין

קבלת ערעור שהוגש לצורך הסבת דוח מהירות – ביהמ”ש מחוזי מרכז מיום 12/02/2012

תעבורה – קבלת ערעור שהוגש לצורך הסבת דו”ח מהירות

השופט: א’ סטולר
למדינה: עו”ד מ’ מזור-קולר
לנאשם: עו”ד אברהם ג’אן

ביום 29.04.07 צולם רכבו של המערער כשהוא נוסע במהירות שעלתה על המהירות המותרת. בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא נכתב שהרכב נושא האישום נרשם במשרד הרישוי על שמו של המערער, אולם שהוא איננו נמצא בשימושו ובחזקתו הבלעדית, שכן אשתו הייתה זו שהשתמשה ברכב, כאשר לבקשה צורף תצהירה, ממנו עלה שבמועד בו צולם הרכב היא הייתה זו שנהגה ברכב. בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה וציין שלא הובא בפניו כל הסבר מניח את הדעת מדוע המתין המערער 4 שנים עד להגשת הבקשה שכן נדרשו נימוקים כבדי משקל על מנת להצדיק סטייה זו מלוח הזמנים. כנגד החלטה זו הוגש הערעור דנן לבית המשפט המחוזי.

המדינה סברה שיש לדחות את הערעור שכן היה על המערער לבקש להסיר את הדו”ח במועדים שנקצבו בחוק ועל כן אין להיעתר עתה לבקשה זו.

בית המשפט סבר שלאור ס’229(א) לחסד”פ צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את טעמיו של המערער ככל שהם נגעו לנימוקיו והסבריו בדבר האיחור בהגשת הבקשה להישפט, עם זאת סבר שלאור הלכת סוריא-איטליא (רע”פ 9142/01 סוריא איטליא נ’ מ”י, פ”ד נז(6) 793) עליו לבחון האם התקיים חשש לעיוות דין אם תידחה בקשת המערער, ולאור תצהירה של אשת המערער לפיו היא הייתה זו שנהגה ברכב, קבע כי הרשעת המערער בעבירה שלא הוא ביצעה, יש בה כדי לגרום לעיוות דין ולפיכך הוחלט לקבל את הערעור ולהאריך את המועד.

בית המשפט ביטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ונתן למערער ארכה כמבוקש. התיק הוחזר לבית המשפט קמא על מנת שידון בבקשת המערער להסב את הדו”ח על שם אשתו.

עפ”ת (מחוזי – מרכז) 39220-12/11 אלון נ’ מ”י; ניתן ביום 12.02.12.

[חזרה לכל פסקי דין...]